החלטה בתיק בש"פ 9644/04

1.             ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת נ' אהד) בה נדחתה בקשת העורר למתן צו לשחזור מסמך. המסמך שבו מדובר הוא אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את העורר.

2.              ביום 24.1.95 הורשע העורר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט פריש) בשלוש עבירות של סחר בסם מסוכן שבוצעו מחוץ לתחום השיפוט ובשימוש בדרכון מזויף. על העורר נגזרו שני עונשי מאסר לריצוי בחופף; עשרים שנות מאסר בשל עבירות הסחר, ושלוש שנות מאסר בגין השימוש בדרכון המזויף. ערעורו של העורר על הרשעתו נדחה בבית משפט זה. נדחתה אף בקשתו לקיום דיון נוסף בעניינו.

3.             כעת מבקש העורר לעתור למשפט חוזר. לשם כך הגיש, ביום 24.6.04, בקשה לבית המשפט המחוזי כי יינתן צו המורה לפרקליטות המדינה לשחזר את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר העמדתו לדין של העורר. אם בוער המסמך, ביקש העורר כי יימסר לידיו מספר האסמכתא של הביעור.

4.             הטענה העומדת ביסוד בקשה זו של העורר, נסמכת על הוראת סעיף 38(ד) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. על-פי סעיף זה, כתב אישום נגד מי שעבר עבירה מחוץ לתחום השיפוט (כדוגמת העורר), יוגש מטעם היועץ המשפטי לממשלה, או בהסכמתו בכתב. כתב האישום שהוגש נגד העורר לא היה חתום על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. על כן, טען העורר, היה על המדינה להגיש לבית המשפט את כתב הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר העמדתו לדין של העורר, אך מסמך כזה לא הוצג. רק לאחר שביקש זאת בא-כוחו דאז, הוגש מסמך, שלטענת העורר אינו נחזה על פניו כמסמך שיצא ממשרדו של היועץ המשפטי לממשלה. לעורר ולבא-כוחו אף לא הייתה הזדמנות, כך נטען, לבחון את המסמך. עוד ציין העורר לפני בית המשפט קמא, כי ביום 6.1.03 פנה אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה כי יאשר את הוצאת האישור בדבר ההעמדה לדין, אך נמסר לו בתשובה כי לא ניתן לאתר את האישור, מכיוון שככל הנראה הוא בוער בהתאם לתקנות הארכיונים (ביעור חומר ארכיוני במוסדות המדינה וברשויות המקומיות), התשמ"ו-1986 (להלן - תקנות הביעור).

5.             בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העורר. נקבע, כי החלטה שניתנה ביום 24.1.95 על-ידי השופט פריש, שהרשיע את העורר, מלמדת כי בפני השופט הייתה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה. כבר אז, התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם המסמך שהוגש נחתם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. טענת העורר נדחתה על-ידי השופט פריש, בקובעו כי "הצהרה מפי ב"כ המדינה, כי המסמך הוא מסמך שניתן ונחתם בידי היועהמ"ש, היא מספקת על מנת לקבלו ככזה. לא שמעתי טענה שיש בה כדי להטיל ספק בעניין זה". על כן קבע בית המשפט קמא בעניין בקשתו של העורר, כי "...המבקש חוזר על טענתו שכבר הועלתה בשנת 95'. כל טענה שהייתה למבקש לטעון כנגד המסמך, המסגרת הייתה בתיק פלילי 428/93... בוודאי שאין מקום היום לטענה, כי המסמך לא נחתם על-ידי היועהמ"ש". יצוין עוד, כי לפני בית המשפט קמא הוצג צילומו של האישור, ומשנעשה כן נקבע כי אין מקום לשחזור.

           החלטה זו היא נשוא הערר שלפניי.

6.             העורר שב וחוזר על טענותיו דלעיל. הוא מוסיף כי עדיין לא ניתן לבער את התיק הפלילי שלו, ובכללו האישור המקורי שוודאי נמצא בו, שכן על-פי תקנות הביעור, אין לבער תיק פלילי בעבירה מסוג פשע לפני חלוף עשר שנים מיום מתן פסק הדין הסופי. אף אם בוער המסמך, נטען, מפאת חשיבותו צריך שתהא במשרד היועץ המשפטי לממשלה אסמכתא לעצם הוצאת המסמך ולביעורו.

7.             לאחר שבחנתי את טענות העורר ואת החומר שהוצג, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.

           תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין לשחזור תיקים ומסמכים), התשמ"ד-1984, מכוחה הגיש העורר את בקשתו, קובעת כדלקמן:

"נוכח בית משפט או שופט או רשם של בית משפט, מיוזמתו או על פי פניה של צד נוגע בדבר או בכל דרך אחרת, כי תיק של בית משפט אבד או הושמד, כולו או חלקו, או כי מסמך שבו נעשה בלתי קריא, וכי יש צורך בשחזורו של התיק או של המסמך לשם המשך קיום ההליך או למטרה אחרת, רשאי הוא לצוות על השחזור של התיק או של המסמך...".

           משמע, כדי שיינתן צו לשחזור תיק או מסמך, לא די בכך שהתיק הושמד ושהמסמך נעשה בלתי קריא. נדרש שיתקיים תנאי נוסף והוא, כי בית המשפט נוכח כי קיים צורך באותו שחזור לשם המשך קיום ההליך או למטרה אחרת.

           בעניינו של העורר ההליך הסתיים, ועל כן ברור שאין בענייננו צורך בשחזור לשם המשך קיומו של הליך.

8.             במקרה דנא, ניצבת ביסוד בקשת השחזור, כלשון התקנה, "מטרה אחרת". מטרה זו היא, כאמור, לעשות שימוש במסמך המשוחזר כדי לבסס עליה את הבקשה שבדעת העורר להגיש לעריכתו של משפט חוזר. לשם הגשמת מטרה זו, מבקש העורר להוכיח את טענתו כי האישור שהוצג בבית המשפט בו הורשע בדין, לא נחתם בידי היועץ המשפטי לממשלה. במילים אחרות, מבקש הוא לערער את תוקפו של כתב האישום שעל-פיו הוא הורשע. לא ברור כיצד בדעת העורר להוכיח זאת. שהרי הפרקליטות המציאה מסמך הנחזה להיות חתום על-ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, מר בן יאיר, שבו נאמר כי "הנני נותן בזאת את הסכמתי להגיש כתב אישום נגד הנאשם יעקב (ינקי) בן יונה קורקין... לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בגין עבירות של עסקה אחרת בסם, ייבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן סחר בסם מסוכן". אלא שלטענת העורר, מסמך זה "אינו נחזה על פניו להיות מסמך שיצא ממשרדו של היועמ"ש". "את נימוקיו בנושא זה", מציין העורר בבקשתו, הוא מבקש "לדחות למועד מאוחר יותר". גם בדיון בפניי לא פירט בא-כוח העורר את נימוקיו מדוע מסמך זה אינו נחזה להיות מסמך שיצא ממשרדו של היועץ המשפטי לממשלה. הוא הסתפק בטענה שהפרקליטות לא המציאה אישור על כך שהמסמך בוער, וכן לא המציאה אישור שהמסמך דלעיל הוא העתק מתאים למקור של מסמך ההסכמה המקורי שניתנה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה להעמדתו לדין של העורר. בא כוח העורר הוסיף, כי "לפני שאני טוען טענה מאד חריפה, אני רוצה לדעת שמסמך כזה לא יצא ממשרד היועמ"ש, אם יגידו לי שיצא ובוער, שתקתי".

9.             למעשה, עולה מהדיון דלעיל, שאין מדובר בבקשה לשחזור מסמך, אלא בבקשה שנועדה להביא לקביעה שבמקרה זה לא ניתן על-ידי היועץ המשפטי לממשלה אישור להעמדתו לדין של העורר. אולם, בעניין זה כבר החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בדיון בכתב האישום, שהיועץ המשפטי לממשלה אכן נתן הסכמתו להעמדתו לדין של העורר, הסכמה שהועלתה על הכתב במסמך שהוגש לפניו אז. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענתו של בא-כוח העורר, שהסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה, צריך שתוכח באמצעות תעודת עובד ציבור. לעניין זה נקבע, כי "הצהרה מפי ב"כ המדינה כי המסמך הוא מסמך שניתן ונחתם בידי היועהמ"ש, היא מספקת על מנת לקבלו ככזה. לא שמעתי טענה שיש בה כדי להטיל ספק בעניין זה".

           בקשה לשחזור מסמך אינה הדרך המתאימה לנסות ולשנות קביעה זו, באמצעות דיון מחודש, באותו בית-משפט שנתן את ההחלטה, בקיומה או באי קיומה של הסכמה בכתב של היועץ המשפטי להעמדה לדין. לא ניתן לנצל הליך זה גם לשם איסוף ראיות שמטרתן להכשיר הגשתה של בקשה למשפט חוזר. מכל מקום, הנתונים העובדתיים בעניין זה ידועים, היינו, אי קיומו בתוך תיק בית המשפט של מסמך המעיד על הסכמתו של היועץ המשפטי להעמדתו של העורר לדין (גם לא ברור אם מסמך כזה כלל הוגש בשעתו לתיק בית המשפט), הפרוטוקולים וההחלטות בנושא זה של בית המשפט המחוזי (השופט פריש), המסמך שהפרקליטות טוענת כיום כי הוא העתק האישור המקורי להעמדה לדין ואי המצאת אסמכתא בכתב על הביעור. אם העורר סבור שבעובדות אלו, לבדן, או בצירוף עובדות נוספות שאותן הוא לא פירט בפניי, די כדי להגיש בקשה למשפט חוזר, הדרך פתוחה בפניו לעשות כן. לשם כך, אין צורך או מקום לקיים דיון מקדים באמצעות בקשה לשחזור המסמך. וודאי שאין מקום לנצל הליך זה כדי לפתוח, מבחינה מעשית, כבר עכשיו, את המשפט החוזר.

           הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו באדר א' תשס"ה (24.02.05).

                                                                                         ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: